_File_002_.jpeg

הגנים שלנו

בגנים שלנו הילדים גדלים לאט.

הילדים עוד מטפסים על עצים, בונים "מחנה" מסדינים וחבלים, מיבשים פרחים וצמחי תבלין, מחבקים בובות רכות ומשחקים בבוץ.

 

ביחד איתנו הם מבשלים ואופים, עובדים בחצר ומנקים את הגן. אנחנו מאמינים שילדים זקוקים לחקור את העולם שמסביבם בעזרת הגוף והדמיון שלהם.

 

אנחנו מאמינים שבאווירה משפחתית ושלווה, כשהילדים שותפים מלאים להמולת החיים הנעימה של קהילת הגן, כל ילד יכול למצוא מקום אמיתי ולהתפתח בקצב הטבעי והמתאים לו. אנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו תחושת משמעות, פשטות ושמחה.

כזו שהיתה לנו פעם.

גן שדה
לגילאי 4.5-6.5

הגן ממוקם ברחוב הר חרמון
רחובות ההולנדית

גן אביב
לגילאי 4.5-6.5

הגן ממוקם ברחוב פרשני
שכונת שרונה

גן כרם
גן צעיר לגילאי 2.9-4.5

הגן ממוקם ברחוב שיטה מלבינה
כפר גבירול

aviv (139).jpg

החצר

החצר שלנו היא אחד ממוקדי העשייה הפוריים ביותר בגן.
 

גם בחצר, כמו בתוך הגן, כלי המשחק עשויים מחומרים טבעיים; בולי עץ, מטבח "אמיתי" ובו סירים ומחבתות, בתי עץ, כלי גינה, מתקני טיפוס ושיווי משקל, ארגז חול גדול ועוד.

המטבח בגן

בגנינו הילדים לוקחים חלק בהכנת האוכל, בשטיפת הכלים ובסידור השולחן לקראת הארוחה. המטבח שלנו פתוח לילדי הגן ויחד איתם אנחנו מבשלים ארוחות בריאות וטעימות מידי יום. משחק הבוקר שלהם בגן מלווה בריח הלחם הטרי הנאפה בתנור.

הילדים שותפים מלאים בהכנת הארוחות, שכן ההנחה אצלנו בגן היא, כי הגן הוא המשך ישיר וטבעי של הבית. חשוב שהילדים שלנו ירגישו ביטחון וטבעיות בהתנהלות במטבח. מעשה הלישה, האפייה, סיבון הכלים וחיתוך הירקות מקנה לילדים ביטחון בתנועותיהם, תחושת סיפוק והצלחה ומעל לכל תחושת שייכות.

חשוב לנו להגיש לילדים ארוחות בריאות ומזינות ואת הארוחות אנחנו מכינים בכל יום, ממצרכים טריים. התזונה בגן צמחונית.

התפריט של כל השבוע הנו קבוע, אך משתנה בהתאם לגיל הילדים (לכל גן תפריט שונה מעט) ובהתאם לעונות השנה. הירקות והפירות מותאמים לעונה בה הם בשלים והדגנים המלווים אותם משלימים לארוחה מאוזנת ובריאה.

דבר הגננת

לפניכם עיקר תפיסתנו החינוכית מתוך מאמרו של גלעד גולדשמיט

ובתוכם נשלב את תיאור הנעשה בגנינו.

חינוך וולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של רודולף שטיינר (1861-1925) הפילוסוף והוגה הדעות.
פסיכולוגיה התפתחותית זו רואה את הילד קודם כל כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל לידה הדרגתית של קשרים, איכויות והבנות.

 

לאור פסיכולוגיה התפתחותית זו, נתפס הילד כישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות, ולא כמבוגר קטן. חינוך וולדורף מתמקד פחות במה ללמד בתחום ידע זה או אחר, ויותר באיך ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. המערכת החינוכית כולה העוטפת את הילד בחינוך וולדורף מנסה להתכוון לשאלה זו.

בתקופת הילדות מתרכז המאמץ בחינוך וולדורף , בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד וזאת במובן הרחב ביותר; חווית החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. בגנינו, שמים את הדגש קודם כל על חינוך זה של צדדיו הגופניים – פיזיים של הילד. במשחק, בשיר, באומנויות השונות, במשחקי יצירה וחיקוי בחוויות חושים מגוונות, אנו מנסים לחזק ולעודד איכויות אלה. הילדים קודם כל עושים. 

הדרך לילד עוברת במובן מסוים דרך סביבתו; דרך המבוגרים סביבו, דרך האווירה הפיזית והנפשית, דרך רשמי החושים.

לכן על המסגרת החינוכית- הבית, הגננות והגן – להיות מכוונת עד כמה שאפשר לילדים עצמם. עליה ליצור את האווירה הנכונה, את המסגרת הנכונה ואת הסביבה המתאימה לפעילויות ולמטרות אותן רוצים ליצור. לכן מיחסים בגנינו, חשיבות כה גדולה לפרטים הקטנים שיוצרים אווירה זו; צבע הקירות, איכויות הצעצועים והחומרים מהם הם בנויים, אופי הריהוט, חצר המשחקים ומתקניה, התאורה, היעדר מכשירים אלקטרוניים וכן הלאה.

לא פחות חשובה כמובן היא האווירה הנפשית העוטפת את הילדים דרך הגננות; אופן דיבורן, התנהגותן, שירתן, גישתן לילדים והיחסים שנוצרים ביניהם. 

 

ריתמוס (קצב)

הריתמוס הינו אחד מיסודותיו המרכזים של חינוך ולדורף. כשאנו מדברים על ריתמוס אנו מתכוונים לקצב החזרתיות של הדברים: ריתמוס שנתי- מחזור קבוע של עונות השנה בסדרן, שנה אחר שנה. ריתמוס שבועי- מחזור קבוע של ימות השבוע עם המאפיין המייחד כל יום, ריתמוס של יום ולילה, וכו'...

בעבודת הגן אנו מנסים להתחבר לריתמוס השנתי מתוך הקשבה לטבע, לעונות השנה (והחגים המלווים אותן). אנו נאספים אל הגן בסתיו בפתחה של שנה חדשה, מתכנסים לעבודה פנימית בחורף ואת פירותיה נראה עם פרוץ האביב וראשית היציאה החוצה, עד להתפזרות שמביא עמו הקיץ.

 

בריתמוס השבועי בגן- לכל יום יש את האוכל הקבוע לו, ואת המלאכה הנעשית בו.

דוגמה לריתמוס שבועי:

שולחנות פעילות:

יום א' – ציור ואפיית מאפים

יום ב' – צבעי מים ושולחן עונות (שולחן עבודה המתחלף בהתאם לעונה או לחג)

יום ג' – עבודה בפלסטלינה ושולחן עונות

יום ד' – יום טיול

יום ה' – ניקיון הגן (לכבוד שבת).

יום ו' – אפיית חלות, חיתוך סלט פירות והכנה לקבלת שבת

בריתמוס היומי- של סדר יום קבוע (שחוזר על עצמו) אנו נעים בנשימה בין התרחבות במשחק החופשי ואיסוף בזמן  מעגל הבוקר לדוגמה, וכך הלאה לאורך היום כולו.

החזרתיות הזו מהווה עוגן לילדים ומקנה להם בטחון. בגיל צעיר זה, אין לילדים עדיין תודעת-זמן כמו שלנו, המבוגרים, והריתמוס הוא שהופך את הזמן למרחב בטוח עבורם- "מסגרת" בה הם יכולים לנוע בביטחון ובחופשיות, באווירה היציבה והמאוזנת לה הם זקוקים.

בהתאם לכך בתחילת השנה הכניסות לגן מתרחשות בהדרגתיות המתאימה לילדים. בשבוע הראשון, שבוע הקליטה, הריתמוס שונה מהרגיל, הימים הראשונים ימים קצרים ועם הזמן מתארכים עד ליום מלא. כמו כן צהרונים לא מתקיימים בשבועיים הראשונים.


דוגמה לסדר היום בגן בוגר:

7:30-8:30 הגעה לגן

7:30-9:45 משחק חופשי + שולחנות פעילות + הכנת אוכל

9:45-10:15 סידור הגן

10:15-10:30 מעגל בוקר

10:30-11:00 ארוחה

11:05-12:45 זמן חצר

12:45-13:00 סידור חצר

13:10-13:30 סיפור

13:30 איסוף הילדים

 

יסודות החשיבה החינוכית

עד לגיל שנתיים/שלוש רוכש הילד, לרוב על ידי חיקוי הסביבה האנושית סביבו, את האיכויות האנושיות העיקריות של האדם; תנועות בסיסיות של הגוף והגפיים, הזדקפות, הליכה וריצה, דיבור בסיסי ויכולת חשיבה מסוימת. כעת, ועד לגיל בית הספר, עומד לפני הילד זמן משמעותי של אימון ושכלול של יכולותיו אלו, תוך כדי הכרת העולם אליו נולד ורכישת הכלים הראשוניים להתמצאות חברתית. בשלב התפתחותי זה הילד עדיין מכוון בראש ובראשונה אל עבר ההתפתחות הגופנית – פיזית במובנה הרחב ביותר. האדם יוצר בשנים אלו בסיס ותשתית גופנית לכל חייו בהמשך, ומכאן המשמעות העצומה של שנים אלו בהתפתחותו.

אנו מאמינים כי רשמי החושים החיצוניים, ההתרשמויות הנפשיות שסובבות את הילד, המחשבות והרעיונות שהאנשים סביבו חושבים, כל אלה ועוד נטבעים עמוק בגופניותו ומשאירים שם את חותמם.

 

חיקוי בגיל הרך

הערוץ העיקרי לתפיסת העולם ולהפנמתו בשנים הראשונות הוא החיקוי. אם נתעמק נוכל לזהות שכבר מרגע היוולדו של התינוק וככל שזמן עובר כוחות החיקוי באים לידי ביטוי בכל ישותו של הילד. החל מחיקוי קול, מימיקות פנים, תנועות גוף וכד'.

החיקוי נובע מכך שישותו של הילד בשלב זה עדיין מאוחדת עם העולם סביבה. הילד לומד מתעצב ומתפתח מתוך פנימיותו ומתוך כך שהוא אחד עם העולם. במקומות רבים הילד מתואר כ"ספוג" , מהסיבה שהוא סופג לתוכו את כל סביבתו - סביבת המשפחה הקרובה, הרחוקה, המסגרת החינוכית, החברים. הוא אחד עם האנשים סביבו, עצמי הטבע, המתרחש בבית וכל הסובב אותו. הוא סופג אליו כל התרחשות שקורת סביבו. כל חושיו קולטים את מה שמתרחש בקרבתו בצורה ישירה והוא מחקה באופן כזה או אחר את הנעשה סביבו, בפנימיותו ובחיצוניותו.

על מנת לעבוד עם כוחות אלה אנו מבקשים לצור סביב סביב הילד ועמו אווירה של פעילות, תנועה, משחקיות מלאת דמיון והוויה יצירתית וזורמת. העשייה ולא הדיבורים עומדת במרכז. אנו מבקשים כי הילד יחווה ויראה  סביבו מציאות של עבודה, עשיה ופעילות, כך שיוכל לחקות באופן חיצוני ופנימי פעילות זו. מכאן שהאווירה בגן היא בסימן של פעילות ועשיה. מה שהילד צריך "ללמוד" בגיל זה, אינו ידע מופשט על העולם ובוודאי שלא דברים שיכינו אותו לבית הספר, אלא את הצד הפעיל, הזורם, החי והמתהווה של העולם סביבו.

דיבורים, מחשבות, הסברים וכל תהליך של למידה וחינוך שנעשה בגיל זה בצורה שכלתנית ורציונאלית, אינו מדבר כלל אל הילד, עובר במקרה בטוב לידו או מעליו ומונע, במקרה הפחות טוב, את התפתחותם של הכוחות שעל הילד לפתח. בגיל זה אנו מבקשים לחזק בילד את כוחותיו הטבעיים. כוחות טבעיים אלו הם כוחות של חיים, תנועה, פעילות, חום וסימפטיה והתמזגות עם כל המתרחש סביב.

כאשר ברצוננו לכוון אותו לניקיון – עלינו ליצור סביבה נקיה, ליצירתיות – סביבה יוצרת, למוסיקליות – סביבה מוסיקלית וכך בכל ההקשרים של חייו. הדרך העקיפה, במובן זה שלא פונים לשכלו של הילד ולהבנתו אלא עושים סביבו ועמו את הדבר הרצוי, היא הנכונה בתקופה זו. כאשר הילד איננו אוכל אין כל טעם בהסברים על חשיבות האוכל, עלינו פשוט ליצור סביבה ואווירה של ארוחה בה האנשים סביבו יהנו וישבעו ממזונם.

עוד יבוא החיקוי לידי ביטוי דרך עשייה בשולחנות העבודה בגן.  דרך החיקוי, ללא מילים, ילמדו הילדים  ללוש בצק, לחתוך פירות, לחתוך ירקות, לנקות ולעמול בהכנת ארוחת הבוקר שלנו.

גם בזמן המשחק החופשי נוכל לראות בצורה הבולטת ביותר את כוחות החיקוי. דרך הטיפול בבובות, הכנת ארוחות, הכנת קבלות שבת, הצגות תיאטרון ועוד מגוון משחקי דימיון אותם מביאים הילדים כביטוי חיצוני למה שהם סופגים מסביבתם.

 

דמיון ומשחק בגיל הרך

בשלוש השנים הראשונות , הילד לומד את העולם דרך משחקים חזרתיים ללא מטרה ברורה. לדוגמה משחק  בקוביות- בונה ומפיל. בשלב הזה הוא גם לומד את המושגים והמילים. 

בגיל שלוש עד חמש אנחנו מתחילים לראות כיצד הדמיון של הילד בא לידי ביטוי דרך המשחק. באמצעות הדמיון הוא בונה לעצמו את עולמו מחדש.
הוא לוקח אל פנימיותו את התמונות שהוא ראה סביבו ויוצר אותן מחדש דרך המשחק. כך נבנה הבסיס ליצירתיות האקטיבית של העתיד.

מגיל חמש עד שבע אנחנו יכולים לראות את נוכחות הדמיון במשחק מתגברת עוד וכן היכולת להביא את התמונות פנימיות לידי ביטוי. הכוחות של החשיבה מתחזקים ומביאים עמם בשלות לאישיות חברתית. הילדים מארגנים את המשחק שלהם בשיתוף עם עוד ילדים, יוצרים חוקים, מתכננים ובונים חברויות. הם מגלים יותר ויותר את היכולת השפתית שלהם ושמים לב לפרטים קטנים בתוך המשחק. איכות זו של המשחק בונה את היכולת לחשיבה ברורה בעתיד. מכאן אפשר לראות כי הדמיון מביא בתוכו את הדרך לבנות את הבסיס של החשיבה. 

 

לסיכום בגני ולדורף לא נראה לימוד במשמעותו הרגילה – כהעברת מסרים ואינפורמציה וכהטמעת ידע. אנו אומנם מאמינים כי זהו הגיל בו לומדים הילדים יותר מכל ובמישורים העמוקים ביותר, אלא שכאמור, התהליכים הלימודיים והמשמעותיים בגנינו מתרחשים תמיד בלימוד עקיף, דרך רשמי החושים (הגופניים והנפשיים) ונטמעים כך בגופניות הילד. אנו מאמינים שההכנה הטובה ביותר שניתן להקנות לילד לחיזוק תהליכי הלימוד בעתיד,

וכך גם לשנות בית הספר, הינה לטפח סביבו ועימו את רשמי החושים הרצויים ולחזק כך את גופניותו במובנה הרחב ביותר.